לינדה

בת 26 משקפיים: 8.5- ו 9- דיופטרים
עובדת בתחום טכנולוגיות מידע
תחביבים: חתירה, כדורעף, שחייה, רכיבת אופניים וקריאה

לינדה משתמשת בעדשות ארטיזן מאפריל 2001.

"כאשר מלאו לי 22, לפתע נעשיתי רגישה לעדשות המגע שלי. בשבילי זה היה צעד לאחור. עם משקפיים, כשאתה נכנס לחדר מהקור שבחוץ, עדשות המשקפיים מתמלאות באדים ואתה לא יכול לראות דבר. בבריכת השחייה אני לא יכולה לזהות את חבריי. את הסימנים שמשאירים משקפיים על האף או את הסיכון לי ולאחרים כשאני רוכבת על אופניים בגשם אני אפילו לא צריכה להזכיר. אלו רק כמה דוגמאות.

ברגע שקראתי על ניתוחים לתיקון ליקויי ראייה ידעתי שאם אני מתאימה לניתוח, אני אעבור אותו. הרופא שלי המליץ לי על עדשות ארטיזן. מה ששכנע אותי היה עצם העובדה שניתן להסיר אותה ללא השפעה קבועה על העין. הייתי יותר עצבנית לגבי בדיקת ההתאמה מאשר לגבי הניתוח עצמו. ציפיתי לניתוח בכליון עיניים ואי התאמה הייתה עשויה להיות אכזבה נוראית. התהליך עצמו לא היה עניין גדול. ההרדמה המקומית היתה יותר מפחידה מהניתוח עצמו.

למחרת בבוקר הורדתי את התחבושת בעצמי, זה היה רגע מרגש. יכולתי לראות די טוב אבל כמובן עדיין לא באופן מושלם. בתחילה ראיתי כפול והתקשיתי בקריאה; בדיוק כפי שאמר לי הרופא המנתח. במהלך השבוע ראייתי השתפרה פלאים, מה שמאוד שימח אותי. הדברים שיכולתי לראות באמצעות העין שטופלה היו מדהימים: המלט בין הלבנים, שערות במקלחת ואת השעה בשעון שנמצא ליד המיטה כשהתעוררתי בבוקר. זה היה פשוט מדהים.

אחרי 10 ימים העין השנייה עברה טיפול וכך ממאי 2001 אני לא מרכיבה משקפיים. אני שמחה ומרוצה מה"עיניים החדשות" שלי. אני רק יכולה לומר שלעיתים רחוקות בלילה אני רואה הילות מסנוורות. עוד לא נקבע ה"מספר" הסופי שלי, אבל אין לי בעייה אם אצטרך להשתמש במשקפיים עם מספר נמוך, זה אפילו יכול להיות נחמד. אוכל אף לבחור מסגרת של מעצב, משהו שלא יכולתי עם המספר הקודם שלי."

בסוף נקבעו ללינדה 0.75- ו 1.0- דיופטרים. "אין זה הכרחי להשתמש במשקפיים במצב זה אבל אני מעדיפה להשתמש כשאני צופה בטלויזיה, נוהגת בשעות הערב וגם כי זה כיף. אני יכולה לבחור מסגרת אופנתית ממבחר הדגמים שיש."